סיפורי סוריקטות

סיפורי סוריקטות

סיפור מעניין  שהגיע אלי השם שמור אצלי

בכלוב גדול בחי בר אחד, גרה משפחה גדולה של סוריקטות בהרמוניה סוריקטית , כלומר היה נראה שכולם מסתדרים עם כולם והכול סבבה

התמונה למטה לקוחה מדף הפייסבוק של הנגב ZOO

 יום אחד כשהגיע המטפל לנקות את הכלוב  ראה שמספר סוריקטות נעלמו!!?.   אוי ואבוי!  צוות חיפוש יצא מייד למשימה!
כשבדקו  היטב את הכלוב וסביבתו  גילו בור בקרקע שהיוותה את רצפת הכלוב דרכה יצאו הסוריקטות  ונעלמו ללא עקבות
הסוריקטורת הן אלופות בחפירה:  הן חופרות מחילות ארוכות  לשם ימלטו אם השומר יכריז על סכנה בנביחה 
חיפשו בכל מקום אפשרי בסביבת הכלוב וגם רחוק ממנו וכלום.  חיפשו  וחיפשו ואין זכר סוריקטות
כמעט נואשו …
לאחר שעות ארוכות שמעו את נביחותיהם מלמטה. מצינור הביוב (איכס)
למי שרוצה לדעת איך נשמעות נביחות של סוריקטות  בבקשה
הביאו מקדח קרקע והתחילו לחפור בזהירות.    חפרו  והגיעו לפתח הביוב שם ראו את הסוריקטות הנפחדות עומדות בתוך הצינור
המטפל בקש מהן להגיע לפתח הצינור אך הסוריקטות נרתעו

 החליטו לנסות לפתות אותן במזון
הביאו להם מטעמים שהסוריקטות אוהבות (בשר, ירקות) אבל הסוריקטות המבוהלות נשארו במקומן
בסופו של דבר הרעב ניצח את הפחד.. הסוריקטות יצאו ועמדו בפתח
לאחר טיפול  וניקוי במרפאה הוחזרו החבר'ה לבני משפחתם.
אבל אוי ואבוי –  כל הסוריקטות התנפלו  באכזריות על "הבוגדים" שחזרו .
כנראה  הריח שהשתנה גרם לסוריקטות  להתייחס אליהם כאל  פולשים זרים  שדינם מוות!    המטפלים  הוציאו מייד את הבורחים האומללים והעבירו אותם לכלוב אחר, עם קיר משותף למשפחה הזועמת 
לאחר מספר חודשים התרגלו מחדש  בני המשפחה לריחם של ה"בוגדים"  והם חזרו לחיות ביחד בשובה ונחת

מה אנחנו יודעים על סוריקטות?

הכרנו את הסוריקטות דרך טימון בסרט "מלך האריות"

הסוריקטות שייכות לטורפים ממשפחת הנמיות. הן  קטנות וחמודות למראה וחיות במדבר קלהארי בדרום אפריקה.
הן נוהגות לעמוד על הרגליים האחוריות שלהן ולהתרומם למלוא גובהן כשהן מסתכלות למרחקים במבט חקרני. משמעות השם Suricata בהולנדית הוא "חתול אגמים". 
יש להן משקפיים שחורות סביב העיניים. האם זה איפור?
לא ולא.  צבע שחור בולע את קרני השמש. כולנו יודעים לא ללבוש בקיץ שחור כי אז חם רצח.  
אז מה עושות המשקפיים השחורות לסוריקטות? הו מושכות את  אור השמש מהעיניים לחלק השחור וכך אינן מסתנוורות בשמש ויכולות לצוד
בטבע הן חיות בקבוצות שמכילות 20 – 50 פרטים, וכוללות זוג שולט בקבוצה, צאצאיהם ולעתים קרובות גם חברים נוספים שעשויים להגיע מקבוצות שכנות.
ב"מחנה" הסוריקטות תמיד יימצא שומר שיזהיר מפני סכנה מתקרבת. בכל "מחנה" יש מחילות משותפות, שבהן אפילו "בית שימוש" ציבורי משותף
הנקבה השולטת היא העיקרית  המתרבה, ממליטה 4 – 6 גורים
בטבע הם חיים בין 5 ל-15 שנים.

יחסי החברה שלהם ממש מעניינים:

יש שיתוף פעולה בתוך השבט.  אפילו את הפצועים והנכים משלבים בשבט.
זמן קצר לאחר שהנקבה ממליטה (אין לה חופשת לידה) היא יוצאת מהמאורה שלה ומצטרפת אל שאר הקבוצה בחיפוש אחר מזון: חרקים, לטאות ועקרבים.
ומה קורה לגורים הצעירים? יש בייביסיטר תורן: אחד מהחברים האחרים בקבוצה נשאר איתם בתור "שמרטף". השמרטף אינו מקבל תשלום בצורת מזון על שירותיו, הוא גם מפסיד את ההזדמנות לצוד. מחקרים  עקבו אחרי התופעה הזו גילו שהשמרטפים יורדים במשקלם, בעוד שאר חברי הקבוצה משמינים.
יש מחקרים רבים לתופעה זו שבה בעל חיים מקריב את נוחיותו למען הקבוצה קוראים לתופעה אלטרואיזם בעברית זולתנות.
פרופסור  אמוץ זהבי שחקר את התופעה בציפור החמודה שנקראת זנבן, דיבר על "עקרון ההכבדה" שאומר: אם אני מכביד על עצמי זה מראה שאני חזק יותר מכולם ואז מעמדי עולה.   מידע על זנבנים ועקרון ההכבדה תמצאו בפוסט הזה

לאחר כשלושה-ארבעה שבועות הגורים גדולים מספיק כדי לעזוב את המאורה במשך היום ולהצטרף לקבוצה בציד

תמצית מחקרים על התנהגות הסוריקטות

חוקרים מאוניבריסיטת קיימברידג' ראו  סוריקטות באפריקה, שמלמדות סוריקטות צעירות איך לצוד ולאכול את קורבנותיהם, הם ניזונים מחיות וחרקים שקשה לצוד, כמו חגבים וזנים שונים של עקרבים ובכללם עקרבים ארסיים.

זהו המחקר הראשון שמוכיח בצורה מדעית שיש לבעלי חיים יכולת ללמד שזו התנהגות ממש מורכבת.  בניגוד למה שהיה ידוע שבעלי חיים מסוגלים לחקות אחרים.  החוקרים הבריטים ראו כי הסוריקטות מלמדות באופן פעיל סוריקטות אחרות איך לעשות זאת על פי עקרונות ברורים.
כך למשל, הסוריקטות הבוגרות נושכות את העוקץ מעקרבים שהן צדות, ואז יעבירו את העקרב לסוריקטה צעירה יותר כדי שזו תהרוג אותו ותאכל אותו,  אם הסוריקטה הבוגרת   נכשלה במשימתה – הסוריקטה הצעירה תבוא  ותציק  לה עד שהיא תלמד את לצוד.  סוריקטות בוגרות, לא בהכרח ההורים, משגיחות  על הצעירים כדי לראות איך הם מתקדמים. החוקרים, שבדקו 13 קבוצות כאלו, למדו כי לסוריקטות דרכים ברורות ללימוד. הסוריקטות הבוגרות לא מאפשרות לצעירים ללמוד על ידי התבוננות בלבד ו"מכריחות" אותם לפעול באופן מעשי.

 הסוריקטות החמודות כחיות אלימות

היונקים האלימים ביותר שהחוקרים הצליחו למצוא הם סוריקטות:  כמעט אחת מכל חמש סוריקטות מוצאת את מותה בציפורניה ובשיניה של סוריקטה אחרת
מה גורם לבעלי חיים להיות אלימים יותר כלפי בני מינם? מתברר כי חיים בקבוצה תורמים לכך: כשהיריבים שלך נמצאים קרוב אליך, הסיכוי להתנגשויות קטלניות עולה:  הרצון להעלות את מעמדך גורר התנהגות אלימה.  התנהגות זו בולטת גם אצל זנבנים.

מצורף קישור לסרטון דוקומנטרי על חיי הסוריקטות במדבר הקלהרי למתעניינים

monia yunovitz

שמי ד"ר מוניה יונוביץ. מדענית וחוקרת. מורה למדעים וביולוגיה. מגישה לבגרות בביולוגיה. מדריכה ילדים ומבוגרים בנגב ZOO. אוהבת ודואגת לאיכות הסביבה ולחיות הבר

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. דוד כלנית

    מצויין. ומרתק מאוד. עלי והצליחי.
    בעקבות ההסבר שלך על זולתנות אצל הסוריקטות קיבלתי נק מבט נוספת על למה זה נתפס כה אטרקטיבי גם אצל בני האדם.

כתיבת תגובה